<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יחיאל</h1>
<h2>דף י.</h2>
גרסינן בפ"ק דמשקין מעמידים תנור וכירים [וריחים] במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחיים בתחילה במועד. ובגמרא מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקר ריחיא. רב יחיאל אמר בת עינא. ונראה לי הסודר לשון מכבשין הוא מלשון דוחק וכיון שני דברים שהם מכוונים בהנחתן זה על גב זה. כההיא [יבמות ס"ט ע"ב] הנכבש על השפחה. וכן [ביצה כ"ג ע"ב] את העגלה מפני שהיא כובשת. וכההיא המכבש בגדים, מתחת המכבש, שכן דרך ריחיים ורכב לכוונם ולסודרם להיותם מכוונים. לרב יהודה ניקור [לפי] שנוטלין בליטות המעכבות המושב והמשכב, ומשוין אותן להיות שוין. לרב יחיאל בת עינא, הוא החור שבו סוגר וצריך שיהיה מכוון כנגד חור הריחיים בשוה, שעל ידי אותו החור היא עיקר הטחינה וגילגול הריחיים. ונדחקין ומתיישבין בסדר הריחיים והרכב בכך וטוחן והטחינה כדרכה.
ומספקא לי למ"ד אין מכבשין היינו מנקר ריחייא אי כבשת עינא ולמ"ד בת עינא אבל מינקר שפיר דמי. או דילמא כ"ש מינקר ריחיא דאסור או דילמא כי הדדי נינהו. דהא רב הונא שמעיה לההוא גברא דהוה מנקר ריחייא בחולי דמועדא ואיקפיד. ומסקנא דסבר לה כיש אומרים [דאמרי] אין מכבשין כל עיקר. שמעינן מינה דקסבר מכבשין היינו מנקר ריחייא. מיהו רב חמא פליג על רב הונא ודרש נוקרין ריחיים בחולו של מועד, ולא קא מסיק כמאן סבירא ליה. הילכך לפי סברא [י"ל] דמכבשין דקתני היינו בת עינא ואסור אבל מנקר [ריחיא] שפיר דמי. ורפיא [—ולמעשה צ"ע].
